בדיקת הפוליגרף, המכונה בעגה העממית גם "מכונת אמת", היא מכשיר המאפשר לזהות האם נחקר משקר. מדובר באמצעי חקירה ותיק הנמצא בשימוש נפוץ ותכוף הן בקרוב רשויות אכיפת החוק והן בקרב חוקרים פרטיים ובהליכים אזרחיים שונים. עם זאת, ישנם רבים הטוענים כי מדובר באמצעי שאינו מהימן דיו על מנת להוות ראייה מספקת בדיונים משפטיים. כאן, נבחן מהם אחוזי ההצלחה של בדיקת הפוליגרף ומהי עמדת בית המשפט בעניין זה.
כיצד מתבצעת בדיקת פוליגרף?
על מנת שנוכל להבין את מגבלות אמצעי חקירה זה, חשוב תחילה להבין כיצד מתבצעת הבדיקה. הפוליגרף מורכב ממערך של גלאים המודדים את הדופק, לחץ הדם, קצב הנשימה ושיעור ההזעה של הנחקר. על ידי מעקב אחר שינויים במדדים אלה, ניתן לבחון את רמות המתח של הנחקר ולהעריך האם הוא משקר. תחילה, נשאל הנחקר "שאלות ביקורת" שנועדו לבחון את מדדיו בשגרה. לרוב יישאל לגילו, מקצועו ושאלות כלליות אחרות שאין לו שום סיבה לשקר לגביהן. לאחר שבוססו מדדים רציפים, יישאלו שאלות רלוונטיות וייבחנו שינויים במדדים.
כלומר, אמינות הבדיקה מושתתת על ההנחה שאדם המנסה לשקר יפגין תגובות פיזיולוגיות ספציפיות. מעבר לעובדה שכבר הודגמו בעבר מקרים בהם הנחקר לא הפגין תגובות אלו, קיימת מגבלה מהותית נוספת. הפרשנות של הנתונים הפיזיולוגיים עשויה להשתנות באופן ניכר מחוקר אחד למשנהו. מטבע הדברים, פרשנות שגויה של התגובות הפיזיולוגיות עלולה להוביל למסקנה שגויה אודות אמיתות ההצהרות של הנחקר. כך למשל, אדם שחווה חרדה עוצמתית עשוי להציג תגובות פיזיולוגיות דומות לאלו של מישהו משקר, גם אם הוא דובר אמת. הפוליגרף אינו עושה הבחנה בין הגורמים לתגובות השונות. באותו האופן, גם שימוש בתרופות הממתנות דופק ולחץ דם עשויות להשפיע על תוצאות הבדיקה.
מהם אחוזי ההצלחה של הבדיקה?
מהימנות בדיקת הפוליגרף היא נושא סביבו מתגלעת מחלוקת עמוקה בעולם המשפט. מחקרים מצביעים על כך שדיוק בדיקות הפוליגרף נע בין 70% ל-90%, בהתאם לגורמים שונים כמו סוג השאלות הנשאלות, מומחיות הבודק והציוד בו נעשה שימוש.
בישראל, לא קיימת נכון להיום חקיקה מפורשת המסדירה את קבילות בדיקות הפוליגרף בבית המשפט, מה שהופך את השימוש בהן תלוי בשיקול דעת שיפוטי. בעוד שבארה"ב חלה הלכת פריי משנת 1923 בה קבע בית המשפט שתוצאות הפוליגרף אינן קבילות בשל היעדר בסיס מדעי שיכול להבטיח אמינות ניתנת לשחזור, בישראל לרוב נעשה שימוש בהלכת ביאזי כקו מנחה, על פיה התוצאות ייחשבו כקבילות ככל שאלו התקבלו בהסכמה הדדית של הצדדים המעורבים אך נחשבות כראיות תומכות בלבד ולא כראייה המרכזית.
בסופו של יום, בעוד שבדיקת הפוליגרף יכולה להוות כלי חקירה שימושי במצבים מסוימים, היא אינה חפה מטעויות. על העושים שימוש באמצעי זה לבחון אפיקים נוספים ולעשות שימוש בבדיקות אלו כחומר ראייתי תומך בלבד.
*מקור: דין הפוליגרף כבדיקה וכראיה, אברהם זגורי והשופט אסף זנורי